הלימודים המקוונים, הכניסו את כולנו למצב מעניין. ביום אחד נאלצנו כולנו ליישר קו עם טכנולוגיה, שעד לפני תשעה חודשים, לחלק גדול באוכלוסייה זה היה סינית כמו שאומרים. למבוגרים שבינינו זה מסתכם בללמוד להפעיל את הזום. למרות שיש עוד תוכנות דומות, הזום תפס יותר מכול תוכנה אחרת, ונראה שעברנו את המכשול הזה. לצעירים זו לא בעיה, כל מה שקשור בטכנולוגיה הם מיד קולטים, ושוחים כמו דגים בים. מבחינה טכנית כמובן.
אבל מה קורה עם החסכים החברתיים בלימוד המקוון? ילדים או נגיד אנשים צעירים, בשלבי התפתחותם זקוקים למגע האנושי ולקרבה אחד לשני, כל ההתפתחות החברתית נוצרת בין אנשים במצבים יומיומיים , באינטראקציות שונות, בהפסקות בבית הספר, במפגשים אחרי הלימודים. היום הילדים נמצאים מול המחשב בלימוד חסר גירויים חברתיים, ללא קשיים חברתיים, שבונים בנו את יכולת התקשורת הנכונה זה עם זה.
אפשר לומר שמצבנו בחינוך, כמו בכל תחום אחר בחיינו, הגיע למצב כל כך נורא, עד שהגיע וירוס הקורונה ואמר: חבר'ה תתחילו מחדש, החינוך בישראל, חייב לעבור מהפך רציני מהיסוד ממש. עכשיו, התחלנו קצת לחשוב פנינו לאן?! יש לנו הזדמנות, לבנות תכנית חינוכית חדשה שתתאים לדורנו, ולשלב שבו נמצאת התפתחות האנושות כולה.
עלינו לחשוב מהו חינוך בכלל, ואיך מחנכים אדם? מה הם התכנים החשובים, שהתלמיד ילמד כדי להכין אותו לחיים. כל עולם התכנים הישן, נראה היום לא רלוונטי, כשכל המידע נמצא בדפדוף בגוגל בטלפון הנייד. הלימודים כיום, הם המודל החדש של הלימוד העתידי, והוא ממש בחיתוליו. נצטרך ללמוד איך עושים זאת. יהיה צורך בהכשרת מורים, בתוכנות ידידותיות לתלמידים ובעיקר יהיה צורך למצוא מענה לנושא החברתי.
מצחיק איך הדברים מתגלגלים… פעם כעסנו שהילדים מול המחשב כל היום וזה לא תקין. אנחנו היינו משחקים בחוץ תופסת, כך היינו אומרים לילדים שלנו. היום כשהם מול המחשב, כי אלה הלימודים אז זה בסדר. כרגע שום דבר לא בסדר בלימודים הקיימים, אבל אלה חבלי לידה לקראת משהו טוב, אני מקווה. אין ספק, שהשנה הביאה עמה כל כך הרבה שינויים, וגם כל מערכת החינוך תעבור שינויים מרחיקי לכת, לטובת האנושות כולה.