מפקד הבילוש היה קצר וענייני איתי בשיחת הטלפון שבה ביקשתי להיפגש איתו בעניין החקירה שהוא מנהל נגד הלקוח שלי. "אני לא נפגש עם סנגורים" הוא אמר לי, "אין לנו פה זמו בימ"ר (יחידה מרכזית) לשיחות נפש, תגישי בכתב". אבל אני רציתי להיפגש. רציתי לדבר, לטעון, לבוא לידי ביטוי ביכולות הוורבליות שלי ולשכנע אותו שהלקוח שלי הוא הקורבן פה, או לכל הפחות רק דג רקק ושהכרישים הם הכתובת ולא הוא.
המפקד היה קשוח, ואני לא הרפיתי. הפצרתי בו, דחקתי והתחננתי בסוף הוא הסכים שאגיע לחמש דקות וכשהגעתי, חיכיתי לו כמעט שעה. הפגישה נערכה בבית המעצר שבבניין המשטרתי האימתני, כי חולייה של שוטרים יצאו לאיזה מבצע והוא, מפקד הבילוש, נשאר להיות גם המפקד וגם הפקוד.
התיישבנו אחד מול השני ששולחן עמוס ניירת מפריד בנינו והוא אמר לי "כן, קהלת. מה יש לך להגיד לי שלא יכולת לכתוב. אני קצר. שדרי". ואני שידרתי. פרסתי לפניו במשנה סדורה את כל הבקיעים בתיק, הראיות החסרות, סימני השאלה, הספקות, ומה שטענתי למחדלי חקירה והוא לזכותו יאמר, ישב והקשיב לכל מילה ולא קטע אותי בכלל ולא ענה לצלצולי הטלפון.
וכשסיימתי, הוא לקח נשימה ואמר בקול רגוע אך תקיף: "הלקוח שלך הוא חלאה. הלקוח שלך מפיץ סמים לנערים ונערות. אז מה אם הוא לא מייבא אותם? אז מה אם הוא לא זה שמרוויח את המיליונים? הוא מפיץ אותם, הוא הכיוון של הילדים לסם. הוא הורס את הנוער שלנו. ואני לא אתן לו. הימ"ר לא יתן לו. משטרת ישראל לא תיתן לו. אני שומר על הילדים שלי ועל הילדים שלך ועל ילדי ישראל."
ואני התבוננתי בו וראיתי מולי אדם חזק ועייף, קשוח ומותש, חד כתער עם לב מלא דאגה. פתאום נזכרתי במושגים של "טובת הציבור" "בטחון האזרחים" "חקר האמת" ועוד כל מיני מושגים שלמדתי בפקולטה ואחר כך כשהתמחיתי בבית המשפט אצל שופט פלילי. לנגד עיני התגלתה הרשות המבצעת. זאת שאמונה על שלומנו, על הביטחון האישי שלנו, אותה רשות שפעם אחר פעם תופסת רוצחי ילדים, אבות אנסים, סוחרי סמים ואנשים שפוגעים אחד בשני.
ואני קמתי ואמרתי "טוב, תודה על הזמן שלך, אלחם עבור הלקוח שלי מול הפרקליטות ובית המשפט." והוא אמר לי "את תעשי את התפקיד שלך על הצד הטוב ביותר, ואני אמשיך לעשות את שלי. אני רק יכול לקוות בשביל אזרחי המדינה שהמשטרה תנצח.".
הסיפור הזה עלה לי באוב הזכרון בימים האחרונים, שכרגיל, המשטרה – שאמנם לא חפה מטעויות – חשופה לביקורת טעונה על תפקודה, רשלנותה, אוזלת ידה ויתרה מכך – על עצם קיומה. ואני נזכרת במפקד שדאג לילדים שלי ולילדי כל ישראל והבטיח שהוא יעשה הכל בכדי שהם לא יפגעו.
ויותר מתמיד אני שותפה לתקוותו שהמשטרה תנצח!